אתה "חייב" להכיל את המצב

נקלעת למצב כלכלי קשה? נקטת בצעדי חירום? פנית ליועצים כלכליים במטרה להקדים פני הרעה? מעולה.

עכשיו ננסה יחד לבדוק איך מתקדמים ואיך במקביל לניהול העניין המשפטי ובמטרה לשקם את עיי החורבות שסביבך, תוכל מעט להרים ראש ולהביט סביב, לנסות למצוא דרך מילוט מעסק הביש אליו נקלעת, ונכון, לא תמיד באשמתך הבלעדית.

אין ספק שאתה ומשפחתך בעיצומה של תקופה קשה שלפעמים משפיעה גם על הסביבה היותר רחוקה, אבל עכשיו הגיע הזמן לחשוב על הצעדים הבאים. הרי זהו ההיגיון הצרוף העומד מאחורי כלל החוקים והתקנות הסוציאליים המגינים עליך במעמדך החדש והזמני (יש לקוות) הנקרא "חייב".

מערכות ההגנה והצדק נוצרו ע"מ שתוכל לבנות סביבך מעטפת מגוננת מפני נושים ודורשי ממון המרגישים בצדק שהכשלת אותם (ולא תמיד בשוגג). המחוקק הישראלי הופך אותך למעין "חיה מוגנת" כאשר הוא יוצר סביבך גדר שתהווה חיץ בינך לבין אותם אלו החשים שיהיו אך צודקים אם יטרפו אותך בגין מה שעוללת להם. לפעמים נראה ששלטי "נא לא להאכיל את החייב" היו משלימים את מצבך כיצור מוגן מפני אותם המבקשים לזרוק לך "חטיפים" שבסוף יגרמו לקלקול קיבה או התקף לב.

האמת ניתנת להיאמר שאילו היה ניתן פסק הזמן אך ורק כדי לתת לך את האופציה להתחמק מבעלי חובך  – לא היה המחוקק (הפועל בנושא זה עפ"י חוקי המשפט העברי) מתאמץ כ"כ להגן עליך. מערכת החוקים של הגנת החייב נועדה לתת לך את פסק הזמן הנדרש ע"מ לעלות שוב על מסלול יצרני ופרודוקטיבי ולחזור להיות חלק מחברה יצרנית ומועילה למענך ולמען משפחתך. אך מעבר לכך, אם על הדרך תצליח גם להחזיר את חובותיך, לעיתים אפילו יותר מאשר הושת עליך בהליך פשיטת הרגל  – הנה מה טוב ואפילו נעים  – זה אמנם יועיל בעיקר לנושיך אבל גם לעצמך ולתחושת האשם המפעפעת בך על אשר נגרם להם.

ואם ב"מצפון" עסקינן, גם אם אין לך דבר כזה, אל תצהיר ע"כ בפומבי… חשוב לזכור שכל מי שמושיט לך את ידו לעזרתך בצרתך הכלכלית, עושה זאת לא כי תאוות בצע לנגד עיניו. כל מי שעושה למענך ומושיט לך יד לעזרה בעת הזו , עושה זאת ע"מ לסייע לך לשוב למסלול ולא רק כי זו עבודתו או תאוות בצע מכוונת אותו. אם יעלה על דעתו שאינך מתייסר עד עמקי נפשך על שנקלעת לעסק ביש כלכלי ולא מייסר אותך על אנשים נוספים שגררת אחריך – תהיה לו כל הלגיטימציה לחשוב שבעתיד הלא רחוק תפגשו שוב בעיי החרבות הבאים. רק שבפעם השנייה תחושת האחריות תייסר אותו יען הוא זה אשר לימד אותך את הדרך החוצה מבירא עמיקתא – מה שלכאורה יגרום לאותו יועץ כלכלי  להתמודד עם מצפון אישי שלו עצמו על הבור החדש שנפלת בו שוב ושוב הפלת בו אחרים.

אם הגעת למאמר הנוכחי באתר בו הוא מתפרסם, סביר להניח שמתוך אחריות אישית/משפחתית כבר מצאת מעטפת רגשית, כלכלית ומשפטית למשבר אליו נקלעת, ולכן לא אכביר במילים על הדרכים המקצועיות להתמודד עם השלכות העבר – על מסלול חייך הנוכחי. לכך נועדו עורכי הדין והיועצים הכלכליים/המשפטיים ששכרת.

בכל זאת, אנסה לפקוח את עיניך ולאפשר לך להביט מעל ואף מעבר להרי החושך ע"מ שתוכל להאמין בדברי המשורר ש"עוד יהיה טוב"  ומעל לכל תאמין כי בסוף החושך ישנו אור והדרך הנכונה תגרום לכך שבעתיד ייזכר לך ההווה בחוויה לא נעימה ממנה למדת והפקת לקחים עד לשינוי המיוחל והטוב.

לאחר שהגר שפחתה של שרה אימנו גורשה מבית גבירתה, ראתה היא בעיניה את בנה היחיד ישמעאל גווע בצמא . בייאושה ובחוסר יכולתה למצוא מים עבורו בחרה היא בפתרון הקל יותר של "אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד". ניתן להניח למרות שדבר זה לא כתוב בפסוקים, שהיא עשתה זאת רק לאחר שניסתה לחפש בסביבה מקור מים (או מקור הכנסה נוסף אצלנו בנמשל…)   ולא מצאה. או אז הקב"ה שלח אליה מלאך ע"מ לעזור לה בצרתה (כנגד שיקול דעתם של המלאכים באומרו " בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם") ואז בדרך נס "וַיִּפְקַח אֱלֹקִים אֶת עֵינֶיהָ. וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר".

שתי דיוקים ושתי תובנות ניתן ללמוד מפסוקים אלו :

1. המלאך שנשלח ע"י הקב"ה אל הגר לא חפר עבורה באר מים שלא היתה שם לפניו, הוא לא חתם עבורה על הסכם חדש עם נביעות או מי עדן לאספקת בר מים הוא בסך הכל "וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי…".
2. רק לאחר שאותו מלאך (או יועץ כלכלי אצלנו בנמשל…) הרגיע את נפשה המיוסרת של האם, רק אז נאמר "וַיִּפְקַח אֱלֹקִים אֶת עֵינֶיה" .

כך גם (עם אלף אלפי הבדלות) גם במקרה המסובך בו אתה נמצא כעת. היועץ שלקחת לא אמור לייצר עבורך שום דבר . הוא בסך הכל נשלח משמיים כדי להרגיע את נפשך ולתת לך את הכוחות לראות מקור מים (מקור הכנסה) הנמצא כבר לידך ומסביבך לך נותר רק להרים אותו מן הארץ.

במאמר הבא: הדרך הנכונה משנות הרעב לשנות השובע